פסק-דין בתיק ת"א 165912-09

כללי:

לפני תביעה כספית על סך 107,987 ש"ח, נכון למועד הגשתה, 5.5.09.

בקצירת האומר, עסקינן בתביעה של קבלן העוסק בתחום הבנייה, כנגד הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") שהינה חברה בע"מ, ומנהלה הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע").

לטענת התובע הוא התקשר בהסכם שצורף כנספח א'2 לכתב התביעה, אשר לפיו היתה התחייבות של שני הנתבעים כלפיו, יחד ולחוד, לבצע עבודות אלומיניום בפרויקט בנייה של התובע ברח' רוחמה 52, רמת-גן. לדבריו הוא שילם 190,000 ש"ח בפילוח של 110,000 ש"ח לנתבעים עבור העבודות ו-80,000 ש"ח לקבלן החומר לפי הוראות הנתבעים. חרף זאת, לא ביצעו הנתבעים את העבודות, טענו לקשיים כלכליים, ועל כן נאלץ התובע לפנות לקבלן אחר שישלים את העבודות שלא בוצעו.

התובע דורש את נזקיו כדלקמן:

א.         סך 53,987 ש"ח ששילם לקבלן החלופי עבור השלמת העבודות, מעבר לסכום המקורי שהתחייב לשלם לנתבעים.

ב.         נזק של 54,000 ש"ח, מניעת רווח של השכרת 9 הדירות בפרויקט לתקופה של שלושה חודשים בהם נגרם עיכוב בבנייה עקב מחדליהם הנטענים של הנתבעים.

מכאן התביעה.

הנתבעים הגישו שני כתבי הגנה נפרדים.

הנתבעת טענה כי היא זו שהתקשרה עם התובע ולא הנתבע באופן אישי. המסמך נספח א'2, אינו מהווה הסכם חתום, אלא הצעת מחיר בלבד, ובהמשך שינה התובע מהעבודות המפורטות שם. אשר לכספים שלטענת התובע שולמו, גרסה הנתבעת כי היא מאשרת שקבלן החומר קיבל סך של 80,000 ש"ח, אולם היא לא קיבלה את הסכום של 110,000 ש"ח כנטען בכתב התביעה. רק שנה וחצי מיום תחילת העבודות, קיבלה התובעת סכום של 34,632 ש"ח, כולל מע"מ בשיעור 5,368 ש"ח, בגינו הוצאה חשבונית כחוק. למרות כל פניותיה, לא קיבלה כספים מעבר לכך ונותרה יתרת חוב של 173,513 ש"ח. מאוחר יותר שולם סך נוסף של 40,000 ש"ח.

גם הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו, ובו הכחיש כל יריבות אישית עם התובע.

מכאן הגנת הנתבעים.

יצויין כי הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד ביום 22.6.09 בגין הסך של 82,000 ש"ח.

לטענתה שם, היא התקשרה באמצעות מנהלה, הנתבע, בהסכם עם התובע לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט. לטענתה, היא ביצעה את מרבית העבודות שהיה עליה לבצע, אך לא קיבלה את מלוא התמורה והתובע עדיין חייב לה סך של 137,000 ש"ח. במקום לשלם לה, בחר התובע בקבלן אחר והמשיך את העבודות עמו. החומר שנרכש ע"י התובע היה מוטל אצלה במשך שישה חודשים, עד שהועבר בחלקו לתובע. היא טענה לנזקים בשיעור התביעה שכנגד.

התובע, בכובעו כנתבע שכנגד, הכחיש את התביעה שכנגד מהנימוקים שצוינו בכתב התביעה העיקרי. כך או כך, אין לנו צורך להדרש לתביעה שכנגד בפסק דין זה, הואיל והנתבעת/תובעת שכנגד בחרה שלא לשלם את המחצית השנייה של האגרה, חרף הארכה שניתנה לה. כפועל יוצא, ניתן ביום 16.11.11 פסק דין הדוחה את התביעה שכנגד.

השאלות המצריכות הכרעה:

המסכת העובדתית שהצדדים פרשו בפני מקימה את הצורך להכריע בשאלות הבאות:

א.         היקף הכספים ששולמו ע"י התובע לידי הנתבעים.

ב.         נזקי התובע. יש לבחון האם נגרמו לתובע נזקים כתוצאה מהתנהלות הנתבעים או מי מהם, ואם כן, מה שיעורם.